"מחכה" ... משקף את אופי האלבום הכולל, המילים בשיר "משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו" הן בדיוק המילים שאיתן אפשר לתאר את "רמזים" ...
קשה לשרוד בתעשיית המוסיקה הישראלית, בייחוד לאור העובדה שבשנים האחרונות אנחנו נתקלים בזמרים צעירים שמצליחים לגעת בקהל, לרגש ולזכות להערצה גדולה, נכון שבדרך כלל האמנים האלו פונים יותר אל בני הנוער, אבל בסופו של דבר בעקבות כך נקבע מי הוא 'אין' ומי 'אאוט'. זמרים מוכרים רבים ביססו את מעמדם כעמודי טווח במוסיקה הישראלית, הבולט שבהם הוא שלמה ארצי, לא משנה מה הוא ישחרר לרדיו הוא יזכה לתמיכה ולחיבוק תקשורתי, הדבר נובע מהעובדה שארצי יודע לגעת בקהל שלו לרגש כל פעם מחדש, כך גם ריטה, בעוד שלמה ארצי יכול להוציא דיסק ולנוח על זרי הדפנה, אצל ריטה קורה דבר הפוך, היא משחררת אלבום או סינגל לתחנות הרדיו וכולם מנסים למצוא את אותם הדברים שאפיינו את ריטה בעבר. אם זה אל שם אז זה לא מספיק טוב. ככה הרבה יותר נוח לחשוב.
אלבומה האחרון, "חמצן", לא זכה להצלחה מסחררת לו זכו אלבומיה הקודמים, כאן אני דוקא חולק על הביקורות האחרות, באלבום "חמצן" יש כמה להיטים טובים של ריטה. אחר כך הגיעו הפרשיות - ריטה ורמי נגד הליקון, ריטה ורמי נפרדים ואז כתבת הענק ב-"7 לילות", האם מישהו בכלל חשב להקשיב לכל אורך אותה תקופה שוב לאלבום "חמצן"? כאילו שם טמונות כמה תשובות בנוגע לפרידה של ריטה, מילים כמו "לא טוב לך תלך" או "מה יש לנו מלבד אהבה" ("מלבד אהבה") ו-"מה חשבת שתמיד יהיה לנו קל / ונוכל לתקן את מה שנשבר" ("לפני שהלילה נגמר") ואחרים רבים אפיינו את האלבום ההוא ומבוצעים בצורה אינטימית יותר מאשר באלבומים הגרנדיוזים האחרים של ריטה, אלו שדוקא אהובים יותר, אז נכון, ריטה לא הפציצה ולא פרצה בשאגות שלה, אבל היא ניסתה לגעת, להסביר להבהיר לפני שהכל יגמר. אבל כנראה שאף אחד לא הבין את הרמזים ההם.
בימים אלו יוצא אלבומה השביעי של ריטה, "רמזים", אחרי שלוש שנים של עבודה שבמהלכן בחרה ריטה לחפש כיוון אמנותי ומוסיקלי שונה מכל מה שעשתה עד היום, אז אלבום גרנדיוזי כמו "ימי התום" או "אהבה גדולה" אין כאן, ומה שכן יש כאן זו ריטה שבירה יותר, פגיעה יותר ואמיתית יותר. או בקיצור - בדיוק כמו עטיפת האלבום, אלבום פחות מוחצן ויותר אינטימי.
רמי קליינשטיין עדיין חתום כאן על כמה לחנים מרגשים, אולם את ההפקה המוסיקלית תופס עברי לידר, שאחראי גם על כתיבה והלחנת שני שירים מתוך האלבום.
"מחכה" הסינגל האחרון ששוחרר מתוך האלבום, אותו כתבה ריטה כשעל הלחן מופקד עידן רייכל, שיתוף פעולה מצויין בין השניים, משקף את אופי האלבום הכולל, המילים בשיר "משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו" הן בדיוק המילים שאיתן אפשר לתאר את "רמזים", מדובר באחד השירים הטעונים יותר באנרגיות שבאלבום, כמו גם "למד אותי לרקוד", אחד השירים הטובים של ריטה בכל הזמנים, עודד ארביב שאחראי למילים וללחן הצליח ליצור לריטה שיר שמתאים בדיוק למידותיה לאלבום הנוכחי, מבלי שתצטרך לצאת בעוצמה, אלא שתשב, תשיר וזה עדיין ישמע אינטימי אבל מלא בעוצמה.
שני השירים האלו הם אמנם חלק בלתי נפרד מהאלבום, אולם מבחינת העיבוד שלהם הם לא מאפיינים את שאר השירים, מנגד עומדים להם שירים אינטימיים יותר כמו "אני גרה מול המים", שהוקלט לציון שנה למותו של יוסי בנאי שאחראי למילים, או "אחרי שאהב", "האם היית" ו-"סוף העונה" המופתיים, שכל אחד מהם יכול להפוך בקלי קלות ללהיט הבא של ריטה, יש בכל אחד מהם אמירה פשוטה, לא דברים מוכתבים מראש ולא ניסיון לרצות מישהו, ריטה עושה ב"רמזים" מה שהיא רוצה ואיך שהיא אוהבת.
אין לי שום ספק שריטה הצליחה, בזכות עברי לידר, אבל בעיקר בזכות עצמה, להביא את אחד האלבומים הטובים יותר שלה, לפחות מאז "אהבה גדולה". נכון שרוב הקריירה המוסיקלית של ריטה נשענת על השאגות שלה, הטונים הגבוהים שרק דיווה אמיתית יודעת להגיע אליהם ולהרעיד את הקהל, אבל כאן ריטה מוכיחה שיש לה גם צדדים אחרים, היא לא צריכה את כל העוצמות האלו כדי לרגש, היא יכולה לשיר ברוגע ועדיין לרגש, או כמו שהיא אומרת "יותר חיפשתי לדבר עם המאזין, בגובה העיניים, באופן אינטימי וחשוף יותר על דברים שקורים לי ומסביבי".
