מאת: נדב שטריימר . סקיצה + http://skpkus.co.il

מיקה קרני תמיד הייתה מהזמרות האהובות עליי, בכינוי המוצדק "ג'וני מיטשל הישראלית", היא לא מוותרת כבר שנים על מקומה בטופ של נישת ה"סינגר-סונגרייטריות" בישראל. מאז אלבום הבכורה שנשא את שמה (וכלל את ה-להיט "מיטשל") היא הוציאה לא פחות משבעה אלבומים בעשר שנים. הספק שיכול להתחרות בזה של כל זמר מזרחי מצליח. רובם ככולם זכו להצלחה אומנותית רבה כאשר כמעט כולם גם זכו להצלחה מסחרית מסויימת. העובדה שקרני מצליחה לחדש ולשנות סגנונות ובעצם לא נשארת אף פעם במקום, היא זו שמייחדת אותה מרוב הזמרות-מבצעות אחרות.

בשני האלבומים האחרונים לקחה על עצמה גישה יותר אלקטרונית-פופית משהו, בעזרתו של המפיק לני בן-בשט. התפתחותה המוסיקלית לא תמיד התקבלה בצורה טובה אצל מעריציה, רבים חשו שהיא איבדה את הדרך ומנסה למצוא דרכים לחדש את עצמה, שהאלקטרוניקה שאפפה אותה רק הזיקה מאשר עזרה, אני חושב בדיוק ההיפך, האלמנטים האלקטרונים הכניסו במוסיקה הגם-ככה יפה של קרני פן חדש ומקורי, אחר לחלוטין ממה שהיא עשתה עד אז בכל מקרה. המסלול אותו עשתה מיקה קרני לאורך כל הקריירה שלה, מראה דביקות במטרה להישאר נאמנה אך ורק לתכתיבים של עצמה.

אלבומה החדש "הבטחה" בא לתת תשובה הפוכה לחלוטין מ"מגדלור" (היפה) ו"פשוט וטוב" (המעולה). אלבום הקונספט בא להביע את הרצון לחזור לימים של ארץ ישראל היפה והטובה. הפעם את הקלידים של בן בשט החליפו שלל כלי מיתר, יש באלבום הזה מספיק כינורות כדי להכיל סימפונט שלם. והתוצאה מדהימה, נטולת יומרות, מילים פשוטות אך לא פשטניות וכמובן הקול הענוג של מיקה קרני בעצמה. טיפות של תמימות, רגש חם של ארץ ישראל הנושנה, מהימים שחווה אלברשטיין שלטה בפלייליסט וזמרות העל הישראליות האמיתיות.

"הבטחה" הוא למעשה דיסק פשוט וטוב. כזה שלא בא לזעזע אף אחד, או להרשים אף אחד, אלא פשוט להיות קטן וקסום. מיקה מצליחה להגדיר מחדש את מושג הפשטות, לוקחת בערך עשרה צעדים אחורה, ומצליחה ליצור מוסיקה רומנטית מאוד, נוגה ופשוט יפה.
הדיסק אולי נושא את שמה, אך מדובר למעשה בפרוייקט המשותף לה ולבעלה מיקי שביב שכתב את רוב הטקסטים. בין בליל המוסיקלי שסובב אותנו כבר קשה למצוא דיסק כזה כמו "הבטחה". עם זאת אני לא חושב שמדובר באלבום הכי טוב שלה, התואר הזה שייך ללא ספק ל"מרגע לרגע" (2002), בדיסק ההוא ניצלה קרני את רוב יכולתיה ככותבת מלחינה ויוצרת.

עם קילוגרמים של מתיקות מהולה בגעגוע ותמימות משולבים בפופ וג'אז. שרים קרני ושביב שיר הלל לקרן הקיימת לישראל, בהבטחה מקיימת קרני את היוזמה הכי מבורכת שעשה אמן ישראלי בשנים האחרונות, מטרה שהיא כנראה בין הנעלות. מכל עותק שימכר יתרמו לקק"ל כ-5 שקלים כחלק מפרוייקט Plant the planet העולמי.
מתוך תשעת השירים שלושה הם חידושים בעצם, "נתפייסה" שנכתב ע"י מרים ילין שטקליס, "היו לילות" העתיק ,שמבוצע נפלא בכלל בגרסתה של קרני, נכתב ע"י יעקוב אורלנדו. "בוא נשקוט" שיר שלה שבעצם כבר מופיע באלבומה "מגדלור", ומסיבה תמוהה חוזר על עצמו שוב פה.

כל שאר השירים ממשיכים את אותו הקו הקונספטואלי של האלבום, בייחוד מבחינת המילים, ריצה בין השיבולים, רגעים של אושר, עצים ירוקים והרהורים מול הכינרת , "הבטחה" הוא שיר מאוד יפה ו"אור שיבולים" מאוד רומנטי. אבל כנראה ש"שיא מצב" הוא הכי משמעותי, מדבר על מלחמת לבנון השניה שהייתה משמעותית במיוחד לזוג שגרים במושב אמירים, כאשר שרה קרני למילותיו של מיקי שביב "על ספסל מול הכינרת/התפללתי לא למות/להבות ביער שאהבתי/שורפות אל מול עיני כל היגיון/בחטף בלי שהרגשתי/ הושיבו לי בשבי את הצפון" קשה להישאר אדישים.

את המהפיכה השקטה שלה מיקה קרני כבר עשתה, במשך שנים בראיונות לא הסתירה את העובדה שחתימה עם חברת תקליטים הגבילה אותה מבחינה אומנותית, היא אחת הזמרות שכנראה היו חתומות ברוב חברות התקליטים בארץ, כולל הליקון, התו השמיני ו-nmc, את האלבום החדש היא משחררת תחת הלייבל הפרטי אותו הקימה, וקראה לו, בצורה צדקנית משהו, "הפקות סגנון חופשי". היא קבעה את המחיר לדיסק כשווה לכל נפש, אבל הכי חשוב היא מבססת את עצמה עוד יותר כאחת הזמרות/יוצרות הכי מוכשרות שקיימות בארץ.