"סובב" הוא כנראה בכל זאת הדבר הכי קרוב ל"איש שראה הכל" שיצא לי לשמוע בעשור האחרון ...
ברגע של גילוי נאות אני חייב להבהיר שאם יש להקה שלא תשמעו ממני אומר מילה רעה אחת עליה היא רוקפור. אותה להקה הוציאה לפני יותר מעשור את אחד מאבני הדרך במוסיקה הישראלית, אלבום שמוגדר אצלי כמועמד לתואר "יצירת מופת" הלו הוא "האיש ראה הכל" (1995), מאז אותו אלבום לקחו רוקפור פסק זמן, ובמקום להפוך ללהקה הישראלית הגדולה בהיסטוריה של המדינה, לקחו את עצמם עם כרטיס לכיוון אחד לארצות הברית בכדי להגשים חלום שמעולם לא מומש עד עצם היום הזה. מה שהעצים את המיתוס סביב האלבום ההוא שנחשב לחד פעמי. אחרי מספר אלבומים באנגלית שיצאו בתפוצה עולמית, זכיה בתחרויות נושאות פרסים והופעות בעיקר במועדונים קטנטנים בארצות הברית החליט לפרוש סולן הלהקה, זה שבעצם היה הקול שמאחורי השירים, האיש שייחד את רוקפור משאר להקות הרוק של הניינטיז, אלי לולאי.
הפרישה של לולאי מרוקפור לוותה בלא מעט אקורדים צורמים, לאחר שנים של פעילות בלהקה הוא עזב באמצע סיבוב הופעות צפון אמריקאי, התפכח וחזר לארץ.
להקת האם המשיכה לפעול בלעדיו והוציאה בשנה שעברה את "Memories Of The Never Happened" שיצא בלייבל אנובה. חצי שנה אחריהם מוציא לולאי את אלבום הסולו הראשון שלו, "סובב".
אם מנסים להשוות בין שני האלבומים, אין ספק ש"סובב" מנצח את "Memories Of The Never Happened" לבד מן העובדה שהוא חזר ליצור בעברית, החזיר את העירוב הכה מדוייק בין פופ לפסיכודליה ופשוט עצם העובדה שכל כך הרבה שנים נוצר געגוע עמוק לקול המחוספס והמלטף של לולאי.
"סובב" הוא כנראה בכל זאת הדבר הכי קרוב ל"איש שראה הכל" שיצא לי לשמוע בעשור האחרון. בין אם זה בגלל הקול הייחודי של לולאי שכל כך מזוהה עם רוקפור, או בגלל הלחנים הסופר-מדוייקים שלו.
לאורך רוב הדיסק המילים אינן חדות כתער ומורכבות מדי, אולי זה בגלל שהפעם על רוב המילים אחראית אורנה כץ, נכון זו מהאלופה. אולי בגלל שלא כתב את כל המילים. אולי בגלל שהעשר שנים שעברו עליו בארה"ב ופירוק הלהקה השפיעו עליו. מפני שלפעמים הטקסטים נעים בין הסתמיות המוחלטת לבין בעלות כוונות טעונות ברגש, בכל מקרה החיבור בין הטקסטים לבין לולאי יוצר הרמוניה שמתחזקת בעיקר בזכות יכולת ההלחנה המופלאה שלו וההפקה המקורית שנעה בין החיבה של לולאי לפסיכודליה הרכה, ועד לפופ מתקתק. ביחד עם רוק ניינטיז ברור מאליו עם טוויסט של אלקטרוניקה עכשווית אבל המלודיות, או המלודיות מאוד מוצלחות בייחוד בשיר "מאוד" הנוגה והיפה.
האלבום מתחיל עם מנועים במלוא הכוח, "סובב" ו"קוד המחשבות" הם שני התותחים הכבדים של לולאי בדיסק, ומתבררים להיות הכי טובים באלבום כולו. שילוב מדוייק של מילים לחן והפקה מתגבשים לשתי רצועות מאוד טובות, רוקיסטיות מהזן המשובך שמראה בהן לולאי את כל מה שהוא יודע.
"את" הרצועה השלישית היא רבע בלדה נעימה ומאוד מלודית. אבל המשך הדיסק פחות משכנע מתחילתו. "שמואל" נשמע טוב אבל חסר כל עומק ממשי, "סדוק" נשמע כמו שיר גראנג' שלא עשוי טוב. אבל זו הרצועה העשירית, "מאוד", הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום, מפצה על כל השאר, מדובר באחד משירי הפופ המדוייקים וטובים שיצאו בשנה החולפת לרדיו, אם בכלל.
יש חוסר איזון ברור לאורך כל הדיסק. מצד אחד "סובב" הוא דיסק מאוד מרענן, לא חדשני מדי אבל בהחלט מתבלט בין רוב האלבומים שיצאו ב-2007, במובן שהייתה ערגה רצינית לאלי לולאי ובאמת הגיע הזמן לשמוע חומרים חדשים שלו, ועוד בעברית. השאלה אם "סובב" לא היה יכול להיות עוד יותר נשכני, אלטרנטיבי וייחודי?
בהסתכלות צינית שלו על חייו בארצות הברית בשיר "אל עולם מושלם" הוא שר "...אין חדש תחת השמש של קליפורניה...רציתי לגמור עם אתמול..אל עולם מושלם / אין עולם מושלם", מדובר כנראה ברגע הכי אמיתי בכל האלבום.
למרות שחסר פה העומק של רוקפור והדיסק ממצה את עצמו בשלב מוקדם מהצפוי, אבל בתאכל'ס מסכן אלי לולאי, אחרי יצירת מופת אחת זה הרי בלתי אפשרי לשחזר אותה שוב, וגם הוא לא ממש ניסה. אין ספק ש"סובב" הוא אלבום טוב מאוד. שארית בודדה מהימים הכי טובים של הרוק הישראלי, אלי לולאי מסגיר שהרבה השתנה מאז
