שלום לכולם מי שלא תהיו:) שנה טובה.
אני דורון שפר ואני בביאליק ב30.9 22:30 עם חברים
www.doronsheffer.co.il
www.myspace.com/doronsheffer

ובנתיים, עד אז...

את הסיפור הבא מצאתי מתגולל בערמה בעליית הגג. היות ומצאתיו בחלקים ובמצב מפורר
את חלקו השלמתי ממה שהיה לי נראה, אחרי מחקר מעמיק על סיפורים מסוגו ואחרי התייעצות
עם כמה מטובי החוקרים שלנו בהסטוריה של יפן. אני מבקש להודות לדר' קיטל מאוניברסיטת
קיימברידג' על התמיכה בתקופה לא פשוטה אך מרתקת זו. ולניצה אשתי.

שיהוקו של שיהוקו

שיהוקו היה דייג אומלל אשר אהב לבהות בשקיעות עד שהתעוור המסכן.
מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים משלו. רק ילדי המחוז היו באים ללגלג עליו ולהשליך עליו אבנים וקיפולי נייר. שיהוקו עצר בתוכו את העלבון שנים רבות ואף על פי שהתקדם רבות בפלייסטישן, המשחק לא סיפק לו פורקן לזעמו על מר גורלו.

ניג'מה, כולם ידעו, היא האשה שבכוחה לרפאו. ניג'מה כבר ריפאה מקרים קשים ממנו בעבר אך עתה פרשה לחיי תפירה ושחיטת תרנגולות רגועים ולא חיפשה יותר הרפתקאות. יום אחד בשעה שילדי המחוז היו מקלסים אותו שוב ושוב החל שיהוקו לשהק. תחילה מעט ואז ביתר שאת. עוד שיהוק ועוד שיהוק ולא יכול היה להפסיק רחמנא ליצלן. הילדים תחילה צחקו עליו אך עד מהרה המראה הבהיל אותם. היה זה כאילו אחז בו השד,והם נמלטו מהמקום.

שיהוקו הלך בשדות על פני הגיא ושיהק ושיהק ולא מצא מנוח לעצמו. הוא שיהק וציפורים פרחו בבהלה השמיימה. הוא שיהק ועדר פרות התפזר באימה. דבר המקרה עבר מפה לאוזן עד לראש המחוז יקרוזו אשר היה באותה עת מקפל מגבות בחצר ביתו. יקרוזו שלח מיד לקרוא לניג'מה אשר פסעה בשבילים כשהילדים ותושבי העיירה מתאספים סביבה. יש לציין כי זה היה פלך ארץ משעמם מאד על כן הרייטינג המוחלט שזכתה לו ניג'מה.

"ניג'מה היק.....הציליני.....היק" אמר שיהוקו האומלל. "גש אלי שיהוקו" אמרה ניג'מה. שיהוקו ניגש משהק ודואב. ניג'מה חיבקה אותו חיבוק עמוק. שנים ששיהוקו לא זכה לחיבוק שכזה. היא התמסרה אליו בחיבוקה החם והפלאי ושיהוקו לא יכל שלא להנמס בין זרועותיה. כל העיירה הביטה בשקט ובציפיה. כשנפרדו גופיהם לבסוף כעבור כשלוש דקות של חיבוק הביט שיהוקו בניג'מה ובעיניו אור זרח. "תודה ניג'מה, זה נכון מה שמספרים עלייך, את המופלאה שבנשים, תודה שריהיק.........היק.........היק....". ניג'מה לא חשבה פעמיים וסטרה על לחיו של שיהוקו סטירה מצלצלת ומדוייקת להפליא. השיהוק פסק באחת.

היה רגע של שתיקה ואז מחיאות כפיים סוערות.

ומאז שיהוקו אינו משהק, וגם ראייתו חזרה אליו באותה סטירה והוא מוכר מיני שטיחים בדרכיו העקלקלות של המחוז, ולא אתפלא אם אתם יושבים כעת על אחד משטיחיו של שיהוקו.

מוסר השכל: לפעמים סטירה טובה מחיבוק, בכדי לצאת ממצב של שיהוק:)