בס"ד

 

יומן מילואים

 

היום הבנתי את החשיבות והשליחות הנוראה והקדושה בשירות מילואים פעיל.

 

מזה שנים שאנו משרתים יחד, תמיד בא בזמן הכי לא נח, והשנה לעזוב אשה וילדה,לא פשוט....

 

אז נכון, הרבה קידוש השם יש כאן, חברותות של כל החבר'ה שחזרו בתשובה,דיבוק חברים והשתפכויות נפש, החברה החילונים שואלים שאלות ללא הרף ומשלימים לנו מנין בשבת. לשלוף מחבלים באישון ליל מבתיהם ולהביאם לחקירה בשב"כ. פקדנו את קבריהם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה שהערבים טנפו ככל שידם משגת וניקינו אותם לפני שהתפללנו.

 

אבל יותר מהכל נגע ללבי אותו יהודי תמים שגדל בקיבוץ כל חייו. מהטירונות אני מכיר אותו, מלח הארץ עליו נאמר. לימים השתחרר מקבע בדרגת רב סרן והגיע אלינו לפלוגה המסייעת בתור סמ"פ.

 

תמיד מכבד אותי על היותי שומר תורה ומצוות ( שנזכה ).

 

היום בארוחת הערב דיברנו מעינייני יהדות כהרגלנו, איך לא, אני בשלי והוא בשלו.

 

שאלתי אותו: רם, עשית בר מצווה? לא בצורה דתית, ענה. מה זאת אומרת? אני שואל, הנחת תפילין בבר מצווה? אף פעם לא, ענה בחיוך כממתיק סוד....

 

מה, מעולם לא נגעו תפילין בראשך? הזדעזעתי כאילו שלא ידעתי שזה המצב. קרקפתא דלא מנח תפילי חשבתי לעצמי ונזכרתי באבא של הרב שלי שסיפר לנו איך הגיע לארץ צעיר חילוני נמרץ ישר לזרועות הקיבוץ לעבודת האדמה ויום אחד ניגש אליו חב"דניק והציע לו להניח תפילין והוא הסכים ומשם נפתחה דרכו לעבודת השם ובנו הוא היום רב גדול שזכה להעמיד תלמידים הרבה, ושושלת המשפחה החסידית שנקטעה בשואה ונסחפה בנחשול הציונות החילונית חזרה לעולם התורה והמצוות בארץ ישראל.

 

מיד הרגשתי שזו עת רצון, באמת בלי שום תכניות להחזירו בתשובה רק בפשטות להניח ליהודי בן 30 תפילין בפעם הראשונה בחייו.

 

אמרתי לו רם אולי תסכים להניח תפילין פעם אחת? בשביל מה, אמר, אני הרי יהודי לא? בוודאי, אמרתי.

 

אז כמו שלא אשתחווה לצלם נוצרי כך למה שאניח תפילין?

 

חשבתי מה לומר לו,  ניסיתי לדלות ממוחי איזה דבר תורה או חסידות....אפס!!! נסתמו מחשבותי ולא היה לי דבר או חצי דבר לומר במעלת התפילין. לבסוף אמרתי לו: רמבו, אני יכול למנות לך סיבות מפה עד ירושלים למה כדאי לך להניח אבל תעשה לי טובה, פשוט תניח....כי אני מבקש ממך, טובה של חבר.

 

מחר בבוקר אמר, ובלי תמונות. אם אתה מבקש אז אין בעיה.

 

כמעט בכיתי מרב שמחה והתרגשות, השמו"צניק הקיבוצניק הסכים. רק בשביל זה היה שווה לי כל הקו הזה.

 

אין לי סבלנות לחכות לבוקר, רק שלא יהיו מניעות. איזו זכות. אחרי כל החכמות הכי פשוט לעבוד עם הלב, טובה של חבר ( מי עושה פה טובה למי? )שנזכה למוח שליט על הלב.

 

בבוקר לאחר הפעילות נכנסנו לבית הכנסת והוא נעמד עם הידים פשוטות לפנים כאומר עשה בי כרצונך,

 

ומיד כשהנחתי לו תפילין של יד הבחנתי באותו חיוך צנוע מתפשט על שפתיו , ובקולו הרוטט כשאמר שמע ישראל עם פרשה ראשונה הרגשתי שקניתי את עולמי. חשבתי לעצמי הלוואי שאזכה להתרגשות כזו בעצמי כשאניח  תפילין אחריו בפעם המי יודע כמה.

 

חיבקתי אותו חזק, כן , גם אני יהודי.